שאלות ותשובות בנושא כתף

לא תמיד, אך מטופלים רבים חוזרים לתפקוד מלא גם ללא ניתוח בעזרת טיפול שמרני.

MRA היא הבדיקה המדויקת ביותר כאשר עולה חשד לקרע SLAP.

כן. MRI רגיל עשוי להדגים קרע, במיוחד במכשירי 3T , אך במקרים רבים MRA מספק מידע מדויק יותר.

ברוב המקרים כן. מרבית המטופלים חוזרים לפעילות לאחר טיפול שמרני או לאחר שיקום מתאים בעקבות ניתוח.

לא. ממצאי SLAP שכיחים גם באנשים ללא כאבים, במיוחד מעל גיל 40.

לא. ההחלטה תלויה בגיל המטופל, ברמת הפעילות, בסוג הקרע ובאיכות רקמת הלברום. במטופלים רבים, בעיקר מעל גיל 35–40, נהוג כיום להעדיף Tenodesis או Tenotomy של הבייספס על פני תיקון הלברום באמצעות עוגנים.

ברוב המקרים מושגת הפחתה משמעותית מאוד בכאב, אך לא ניתן להבטיח היעלמות מוחלטת של כל תחושת אי נוחות.

בהחלפה אנטומית נדרש שרוול מסובב תקין כדי להניע את הכתף. בהחלפה הפוכה הדלתואיד מחליף חלק מתפקידי השרוול ולכן ניתן להשתמש בה גם כאשר הגידים קרועים ואינם ניתנים לתיקון.

השיקום הראשוני נמשך מספר חודשים, אך השיפור בתפקוד ובכוח עשוי להימשך עד שנה לאחר הניתוח.

ברוב המקרים כן. מועד החזרה תלוי בסוג העבודה ובדרישות הפיזיות שלה.

לא. ההחלטה תלויה בחומרת התסמינים, במצב הגידים, בגיל המטופל, במצב הבריאות הכללי ובציפיות התפקודיות.

כן. הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים ופעילויות מתונות אפשריות ברוב המקרים. ספורט מגע והרמת משקלים כבדים בדרך כלל אינם מומלצים.

לא. לאחר פריקה ראשונה ניתן לעיתים להתחיל בטיפול שמרני. הצורך בניתוח נקבע לפי גיל המטופל, רמת הפעילות והסיכון לפריקות חוזרות.

ברוב המקרים נדרשים 3–6 חודשי שיקום מלא עד לחזרה לפעילות ספורטיבית מלאה.

כן. מרבית המטופלים חוזרים לפעילות ספורטיבית מלאה, כולל ספורט תחרותי.

Bankart Repair הוא ניתוח לתיקון הרקמות הרכות שנקרעו (לברום ורצועות).Latarjet הוא ניתוח גרמי שבו מועברת עצם הקורקואיד לקדמת הגלנואיד כדי להגדיל את היציבות במקרים של חסר עצם משמעותי או פריקות חוזרות.

כן. במיוחד במטופלים מעל גיל 50, פריקה עלולה להיות מלווה בקרע של גידי השרוול המסובב.

כן. כל פריקה נוספת עלולה להגדיל את הנזק ללברום, לגלנואיד ולראש הזרוע ולהקשות על הטיפול בעתיד.

במקרים של גמישות יתר או חוסר יציבות קל, פיזיותרפיה עשויה להספיק. לעומת זאת, במטופלים צעירים לאחר פריקה טראומטית עם קרע מסוג Bankart, פיזיותרפיה לבדה אינה תמיד מונעת פריקות חוזרות.

כתף קפואה (Frozen Shoulder), או בשמה הרפואי Adhesive Capsulitis, היא מחלה דלקתית של מפרק הכתף הגורמת לכאבים, הגבלה בתנועת הכתף והפרעה משמעותית בתפקוד היומיומי. מקור המחלה הוא דלקת של קופסית המפרק (הקפסולה), המביאה לעיבוי, נוקשות והתכווצות של מעטפת המפרק, ובהמשך לאובדן הדרגתי של טווחי התנועה. ברוב המקרים (מעל 90%) הסיבה להתפתחות המחלה אינה ידועה. לעיתים המחלה מופיעה ללא גורם מקדים ברור, ולעיתים לאחר חבלת כתף, שברים, ניתוחים או תקופה ממושכת של חוסר תנועה. בנוסף, תואר קשר אפשרי בין הופעת כתף קפואה לבין מצבים רפואיים שונים כגון חיסונים באזור הכתף, ניתוחים לפרוסקופיים וניתוחי לב. לפי הספרות הרפואית, כתף קפואה שכיחה משמעותית בנשים — עד פי 5 בהשוואה לגברים. הגיל הממוצע להופעת המחלה הוא סביב 50–55 ש…

המחלה מתבטאת בעיקר בשני סימנים מרכזיים: כאב בכתף, לעיתים גם במנוחה ובשעות הלילה. ירידה הדרגתית בטווח התנועה של הכתף. הקושי מורגש במיוחד בפעולות יומיומיות כגון: לבישת חולצה או חזייה, סירוק שיער, הושטת היד למדף גבוה, הכנסת היד לכיס האחורי וכול'. אחד המאפיינים החשובים של כתף קפואה הוא שגם המטופל עצמו וגם הרופא בבדיקה מתקשים להניע את הכתף — כלומר קיימת הגבלה אקטיבית ופסיבית של התנועה.

האבחנה של כתף קפואה היא בראש ובראשונה אבחנה קלינית, המבוססת על סיפור המחלה ועל בדיקה גופנית המדגימה הגבלה אופיינית בטווחי התנועה האקטיביים והפסיביים של הכתף. עם זאת, בדיקות הדמיה חשובות בעיקר לצורך שלילת גורמים אחרים לכאב ולהגבלת תנועה בכתף.

מטרת הטיפול היא הפחתת כאב, שימור תפקוד הכתף, וסיוע למטופל בהתמודדות עם מהלך המחלה, עד להחלמה עצמונית ברוב המקרים. הטיפול בכתף קפואה הוא בעיקרו שמרני וכולל מספר מרכיבים:

לא. מטופלים רבים עם קרעים חלקיים או קרעים ניווניים קטנים עד בינוניים יכולים להשיג שיפור משמעותי בכאב ובתפקוד באמצעות טיפול שמרני הכולל פיזיותרפיה, התאמת פעילות וטיפול תרופתי. ההחלטה על ניתוח מתקבלת בהתאם לתסמינים, לגודל הקרע, לרמת הפעילות ולצרכים התפקודיים של המטופל.

ברוב המקרים קרע מלא בגיד אינו נסגר באופן ספונטני. עם זאת, גם כאשר הקרע נשאר קיים, מטופלים רבים חווים שיפור משמעותי בכאב ובתפקוד באמצעות טיפול שמרני מתאים.

בקרעים ניווניים נהוג בדרך כלל לנסות טיפול שמרני במשך 6–12 חודשים, כל עוד קיימת מגמת שיפור בכאב ובתפקוד. במקרים של קרע טראומטי מלא, במיוחד אצל מטופלים צעירים ופעילים, מומלץ לעיתים לשקול תיקון ניתוחי מוקדם יותר כדי לשפר את סיכויי הריפוי.

כן. אנשים רבים חיים במשך שנים עם קרעים בגידי השרוול המסובב ללא כאב משמעותי או מגבלה תפקודית. עם זאת, אצל חלק מהמטופלים הקרע עלול להתרחב עם הזמן ולגרום לחולשה, כאב ופגיעה בתפקוד.

השיקום לאחר הניתוח הוא תהליך ממושך. ברוב המקרים נדרשים כ־6–9 חודשים עד להשגת מרבית השיפור בתפקוד, ולעיתים ההחלמה המלאה נמשכת עד שנה. הצלחת הניתוח תלויה במידה רבה בהקפדה על תהליך השיקום והפיזיותרפיה.

ברוב המקרים כן. מרבית המטופלים חוזרים לפעילות ספורטיבית לאחר השלמת תהליך השיקום. מועד החזרה לספורט תלוי בגודל הקרע, בסוג הפעילות ובקצב ההחלמה האישי של המטופל.

שיעור הריפוי לאחר ניתוח תלוי בגודל הקרע, באיכות הגיד, בגיל המטופל ובמצב השרירים. בקרעים קטנים עד בינוניים שיעורי הריפוי גבוהים במיוחד, בעוד שבקרעים גדולים או מסיביים קיים סיכון גבוה יותר לקרע חוזר. למרות זאת, גם במקרים שבהם הריפוי האנטומי אינו מלא, מטופלים רבים מדווחים על שיפור משמעותי בכאב ובתפקוד.

קלציפיק טנדיניטיס היא מחלה שבה נוצרת שקיעת סידן בתוך גידי השרוול המסובב (Rotator Cuff), לרוב בגיד ה־Supraspinatus . המחלה יכולה לגרום לכאב משמעותי, הגבלה בתנועה ולעיתים התקפים חריפים של כאב בכתף.

הסימפטומים השכיחים כוללים כאב בכתף, כאב בהרמת היד, כאב לילה והגבלה בתנועת הכתף. בחלק מהמקרים מופיע כאב חריף מאוד באופן פתאומי, במיוחד בשלב הספיגה של ההסתיידות.

האבחון מבוסס בעיקר על בדיקה קלינית וצילומי רנטגן של הכתף, בהם ניתן לראות את משקעי הסידן. לעיתים נעזרים גם בבדיקת אולטרסאונד ונדיר יותר בבדיקת MRI לצורך הערכת מצב הגידים ושלילת בעיות נוספות בכתף.

לא. ברוב המקרים מתחילים בטיפול שמרני הכולל תרופות נוגדות דלקת, פיזיותרפיה ולעיתים זריקות קורטיזון. רוב מהמטופלים משתפרים ללא צורך בניתוח. טיפול ניתוחי נשקל כאשר הכאב וההגבלה נמשכים למרות טיפול שמרני.

ברוב המקרים הניתוח מבוצע בגישה ארתרוסקופית — ניתוח זעיר-פולשני המתבצע באמצעות מצלמה ומכשור ייעודי דרך חתכים קטנים. במהלך הניתוח ניתן להוציא את ההסתיידות ולטפל במידת הצורך בפתולוגיות נוספות בכתף. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית במסגרת אשפוז יום ואינו מצריך לינה בבית החולים. ברוב המקרים מדובר בהליך המאפשר שיקום יחסית מהיר וחזרה הדרגתית לתפקוד.