פרק 1 — מהי קלציפיק טנדיניטיס?
קלציפיק טנדיניטיס של הכתף היא מחלה המאופיינת בשקיעת גבישי סידן, לרוב Hydroxyapatite, בתוך גידי השרוול המסובב . (Rotator Cuff) מדובר באחת הסיבות השכיחות לכאב כתף במבוגרים בגיל העבודה.
הגיד המעורב ביותר הוא גיד ה־Supraspinatus, אך ייתכנו שקיעות גם בגידי ה־Infraspinatus וה־ .Subscapularis במספר קטן יותר של מקרים מעורבים מספר גידים במקביל.
המחלה שכיחה בעיקר בגילאי 30–60 שנים, ונפוצה יותר בנשים. בכ־10% מהמקרים קיימת מעורבות דו-צדדית. קיימת שכיחות גבוהה יותר בכתף הדומיננטית.
למרות שהאטיולוגיה המדויקת אינה ברורה לחלוטין, מקובל כיום לראות במחלה תהליך ביולוגי דינמי ולא תהליך ניווני פסיבי בלבד. התאוריה המקובלת מתארת מספר שלבים:
- שלב פרה – קלציפי — שינוי מטפלסטי ברקמת הגיד.
- שלב קלציפי — יצירת משקע הסידן.
- שלב רזופטיבי — ספיגה תאית של הסידן, המלווה לעיתים קרובות בכאב חריף משמעותי.
- שלב פוסט־קלציפי — רה-מודלינג וריפוי הרקמה.
במהלך השלב הרזופטיבי הלחץ התוך-רקמתי והתגובה הדלקתית עולים באופן משמעותי, ולכן זהו לרוב השלב הכואב ביותר מבחינה קלינית.
פרק 2 — הסתמנות קלינית ואבחון
ההסתמנות הקלינית משתנה בהתאם לשלב המחלה.
בשלבים הכרוניים החולים מתלוננים לרוב על כאב עמום באזור הדלתואידי, החמרה בהרמת היד, כאב לילה ולעיתים ירידה הדרגתית בטווחי התנועה. לעומת זאת, בשלב הרזופטיבי יכולה להופיע התלקחות חריפה עם כאב עז מאוד, לעיתים עד כדי חוסר יכולת להזיז את הכתף.
בחלק מהמקרים המחלה א־סימפטומטית ומתגלה באקראי בצילום כתף. מחקרים שונים דיווחו כי 2.7%–20% מהחולים עם הסתיידויות אינם סובלים כלל מתסמינים.
בבדיקה הגופנית ניתן למצוא כאב בהרמה קדמית והצדדית, סימני צביטה חיוביים, רגישות סביב עצם אקרומיאון, אפשרית ירידה בטווחי תנועה עקב כאב ואפילו לעיתים תמונה משנית של כתף קפואה.
האבחון מבוסס בראש ובראשונה על הדמיה פשוטה.
צילום רנטגן
צילום כתף רגיל הוא הבדיקה הבסיסית והחשובה ביותר. ניתן לזהות את מיקום ההסתיידות, גודלה, צפיפותה וצורתה. הסתיידויות בשלב הרזופטיבי נוטות להיות פחות מוגדרות ובעלות מראה "ענני".
אולטרסאונד
בדיקת אולטרסאונד מאפשרת הערכה דינמית של ההסתיידות ושל מצב הגידים.
MRI
בדיקת ה- MRI אינו נדרשת בדרך כלל לצורך האבחנה עצמה, אך עשוי להיות שימושי כאשר עולה חשד לפתולוגיה נלווית כגון קרע בגידי השרוול המסובב.
פרק 3 — סוגי הטיפול
ברוב המקרים הטיפול הראשוני הוא שמרני (אנטי דלקתי), מאחר שלמחלה קיימת נטייה טבעית לנסיגה ספונטנית לאורך הזמן.
טיפול שמרני
הטיפול כולל:
- NSAIDs להפחתת כאב ודלקת
- מנוחה יחסית
- פיזיותרפיה לשימור טווחי תנועה וחיזוק הדרגתי
- הזרקות סב־אקרומיאליות של סטרואידים במקרים מתאימים
שיעורי ההצלחה של טיפול שמרני דווחו בטווח רחב יחסית, מעל 80%, בהתאם לסוג האוכלוסייה ולמשך המעקב.
Barbotage בהנחיית אולטרסאונד
בעבר היה טיפול זה נפוץ יותר כחלק מהגישה הזעיר – פולשנית לקלציפיק טנדיניטיס. הפעולה כוללת ניקור של ההסתיידות, שטיפה ואספירציה של החומר הסידני באמצעות מחט תחת הנחיית אולטרסאונד.
עם התפתחות הארתרוסקופיה של הכתף והניסיון המצטבר בטיפול ארתרוסקופי, פחת השימוש ב־Barbotage במרכזים רבים. כיום הטיפול מבוצע בעיקר במקרים נבחרים, כאשר קיימת העדפה להימנע מניתוח או כאשר מדובר בהסתיידות המתאימה במיוחד לטיפול מונחה אולטרסאונד.
בנוסף, במקרים רבים טיפול ארתרוסקופי מאפשר למטופל לעבור את התהליך בצורה נוחה יותר מבחינה קלינית ונפשית, תוך אפשרות לטפל במקביל בפתולוגיות נוספות בכתף.
טיפול בגלי הלם (ESWT)
Extracorporeal Shock Wave Therapy (ESWT) הוצע לאורך השנים כאפשרות טיפול במקרים כרוניים סימפטומטיים של קלציפיק טנדיניטיס. נכון להיום, הספרות המקצועית אינה מציגה הסכמה חד-משמעית לגבי יעילות הטיפול בגלי הלם. למרות שקיימות עבודות המדווחות על שיפור בכאב ובתפקוד בחלק מהמטופלים, אין כיום מחקרים איכותיים מספקים המוכיחים באופן ברור יתרון קליני עקבי ומשמעותי של הטיפול. מנגד, מטא -אנליזות שונות כן הדגימו שיפור בכאב ובתפקוד, בעיקר כאשר נעשה שימוש בגלי הלם בעוצמה גבוהה.
בנוסף, לא קיימים נתונים משמעותיים המצביעים על כך שטיפול בגלי הלם גורם לנזק לגידי השרוול המסובב או למבנים אחרים בכתף.
לאור התוצאות הלא עקביות בספרות, הגישה לטיפול בגלי הלם בקלציפיק טנדיניטיס אינה חד-משמעית, והשימוש בו משתנה בין מרכזים שונים ובהתאם להעדפת המטפל והמטופל.
פרק 4 — טיפול ניתוחי ופרוגנוזה
טיפול ניתוחי נשקל כאשר קיימים כאב והגבלה תפקודית משמעותיים לאחר כישלון טיפול שמרני ממושך, בדרך כלל לאחר לפחות 3–6 חודשים של טיפול לא ניתוחי.
כיום מרבית הניתוחים מבוצעים בגישה ארתרוסקופית וכוללים:
- הוצאת ההסתיידות
- שטיפה סב – אקרומיאלית
- טיפול בפתולוגיות נלוות
- תיקון גידי שרוול המסובב במקרה הצורך
הספרות מדווחת ברוב המקרים על תוצאות טובות עד טובות מאוד לאחר טיפול ניתוחי, אולם חשוב להסביר למטופלים כי השיפור עשוי להיות הדרגתי, וכי כאב לאחר הניתוח יכול להימשך שבועות ואף חודשים.
בחלק מהמקרים נותרת הסתיידות שאריתית גם לאחר שיפור קליני משמעותי, ולכן אין הכרח להגיע להיעלמות רדיולוגית מלאה כדי להשיג תוצאה טיפולית טובה.
בסך הכול, הפרוגנוזה של קלציפיק טנדיניטיס של הכתף נחשבת טובה. רוב המטופלים משתפרים תחת טיפול שמרני או זעיר-פולשני, ורק מיעוטם נזקק להתערבות ניתוחית.
שאלות ותשובות — קלציפיק טנדיניטיס של הכתף
מהי קלציפיק טנדיניטיס של הכתף?
קלציפיק טנדיניטיס היא מחלה שבה נוצרת שקיעת סידן בתוך גידי השרוול המסובב (Rotator Cuff), לרוב בגיד ה־Supraspinatus . המחלה יכולה לגרום לכאב משמעותי, הגבלה בתנועה ולעיתים התקפים חריפים של כאב בכתף.
מהם הסימפטומים השכיחים?
הסימפטומים השכיחים כוללים כאב בכתף, כאב בהרמת היד, כאב לילה והגבלה בתנועת הכתף. בחלק מהמקרים מופיע כאב חריף מאוד באופן פתאומי, במיוחד בשלב הספיגה של ההסתיידות.
כיצד מאבחנים קלציפיק טנדיניטיס?
האבחון מבוסס בעיקר על בדיקה קלינית וצילומי רנטגן של הכתף, בהם ניתן לראות את משקעי הסידן. לעיתים נעזרים גם בבדיקת אולטרסאונד ונדיר יותר בבדיקת MRI לצורך הערכת מצב הגידים ושלילת בעיות נוספות בכתף.
האם תמיד צריך ניתוח?
לא. ברוב המקרים מתחילים בטיפול שמרני הכולל תרופות נוגדות דלקת, פיזיותרפיה ולעיתים זריקות קורטיזון. רוב מהמטופלים משתפרים ללא צורך בניתוח. טיפול ניתוחי נשקל כאשר הכאב וההגבלה נמשכים למרות טיפול שמרני.
כיצד מתבצע הניתוח?
ברוב המקרים הניתוח מבוצע בגישה ארתרוסקופית — ניתוח זעיר-פולשני המתבצע באמצעות מצלמה ומכשור ייעודי דרך חתכים קטנים. במהלך הניתוח ניתן להוציא את ההסתיידות ולטפל במידת הצורך בפתולוגיות נוספות בכתף.
הניתוח מבוצע בהרדמה כללית במסגרת אשפוז יום ואינו מצריך לינה בבית החולים. ברוב המקרים מדובר בהליך המאפשר שיקום יחסית מהיר וחזרה הדרגתית לתפקוד.
